החלטה בתיק מ"ת 22912-12-12

1.         לפניי בקשה להורות על מעצרו עד לתום ההליכים של המשיב, נגדו הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סחיטה באיומים, נשיאה והובלת נשק, והצתה.

על פי הנטען בכתב האישום, בתקופה הרלבנטית לענייננו שימש המשיב כמלווה בריבית בשוק האפור. במסגרת זו הילווה המשיב למתלונן סכום כולל של 26,000 ש"ח. בכתב האישום נטען, כי לנוכח העובדה שהמתלונן לא עמד במלוא התנאים של החזר ההלוואה, סחט אותו המשיב באיומים בכך שאמר לו, בין היתר, "שהם יפגשו" "שיהיה בלגאן" ש"אם לא תשלם את מה שאתה צריך לשלם, אנחנו ניפגש", ועוד. עיקרו של כתב האישום בטענת המבקשת, כי ביום 2.12.12 בשעה 20:40, או בסמוך לכך, בשל הסכסוך הכספי עם המתלונן, הגיע המשיב לביתו של המתלונן במבשרת ציון, כשהוא מצויד בבקבוק תבערה שהכין מבעוד מועד, ויידה את בקבוק התבערה הבוער לעבר ביתו של המתלונן, בעוד בני משפחתו של המתלונן שהו בבית. בכתב האישום נטען, כי בקבוק התבערה הבוער פגע בקיר החיצוני של הבית, בסמוך לחלון הסלון שהיה פתוח באותה עת, וגרם לסימני פיח על הקיר. הבקבוק התגלגל לעבר שעון החשמל, ואמו של המתלונן הזיזה את הבקבוק משעון החשמל בעזרת רגלה.

2.         ב"כ המשיב אינה חולקת על כך שקיימות ראיות לכאורה לעבירת ההצתה המיוחסת למשיב, הגם שלטענתה עוצמת הראיות אינה רבה. הואיל ודיסקים של הקלטות שבוצעו במהלך החקירה הועברו לב"כ המשיב רק לאחרונה, לא היה סיפק בידה להאזין להן, ולפיכך ב"כ המשיב שמרה לעצמה את הזכות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, אם לאחר שמיעת הדיסקים הנסיבות יצדיקו זאת. באשר לעבירות הנוספות המיוחסות למשיב, הרי שלטענת באת כוחו, המעשים המיוחסים לו אינם מגיעים לכדי עבירה של סחיטה באיומים, ובקבוק התבערה אותו נטען כי השליך לעבר ביתו של המתלונן, אינו מהווה "נשק" כהגדרתו בחוק. כך או כך, לטענת ב"כ המשיב, עבירת הנשק המיוחסת למשיב נבלעת בעבירת ההצתה.

3.         נחה דעתי שקיימות ראיות לכאורה, במידה מספקת, להוכחות המעשים המיוחסים למשיב, לכל הפחות ביחס לעבירה העיקרית המיוחסת לו, היא עבירת ההצתה. מחומר הראיות עולה, כי זמן קצר לאחר שבקבוק התבערה הושלך לעבר ביתו, הצביע המתלונן על המשיב כעל אחד מהאנשים עימם הוא מצוי בסכסוך. צוות משטרה שהגיע בסמוך לאחר מכן לביתו של המשיב, מצא עליו מפתחות לקטנוע אותו הוא מחזיק. בקטנוע נמצאו בקבוק עם דלק, וכפפות. המשיב נעצר ונלקח לחקירה, ואולם בחקירתו שתק ולא שיתף פעולה. בדיקה שנעשתה במצלמה המוצבת באזור מגוריו של המשיב העלתה, כי בסמוך למועד השלכת בקבוק התבערה חלף במקום קטנוע, אשר תיאורו ותיאור הרוכב בו, מתאים לזה של המשיב. מחומר החקירה עולה, כי במהלך החקירה ביקש המשיב לשוחח עם קצין המשטרה אלעזר צנעני, ובמסגרת שיחה זו הודה המשיב במיוחס לו (ר' מזכר של השוטר צנעני מיום 4.12.12). במסגרת אותה שיחה רשם המשיב בכתב ידו דברים שיש לראות בהם, לכל הפחות, משום "ראשית הודאה", ובמסגרתם הביע המשיב צער על מעשיו, הגם שלא פירט אותם. גם בשיחה שהתקיימה בין המשיב לבין החוקר שלומי חיים, יש התנהגויות מפלילות. בנוסף לכך - ואולי בעיקר - הרי שלתא המעצר בו הוחזק המשיב הוכנס מדובב, ובמהלך השיחות שהתקיימו בין השניים, שהוקלטו, הודה המשיב במיוחס לו.

4.         המחלוקת העיקרית הקיימת בין הצדדים, כך נראה, היא לגבי השאלה, האם חלופת המעצר אותה מציע המשיב הינה חלופה ראויה, או שמא אחת דינו למעצר.

5.         לשם בחינת שאלה זו הוזמן והוגש תסקיר מעצר שנערך על ידי שירות המבחן. מהתסקיר עולה, כי המשיב הינו אדם כבן 26, רווק, המתגורר עם הוריו ואחיו, נתנאל, בבית המשפחה בשכונת גילה. משפחתו של המשיב הינה משפחה נורמטיבית. אביו עובד כסוכן למוצרי מזון, אימו מזכירה, ואחיו אשר סיים שירות צבאי מלא, עובד כיום בעבודה מועדפת בתחנת דלק. גם המשיב ניהל במשך מרבית חייו חיים נורמטיביים, הגם שבתקופות מסויימות, לא קצרות, סטה לשולי הדרך. בגליון הרישום הפלילי שלו רשומה הרשעה קודמת אחת בלבד, בגינה הוטל עליו עונש מאסר על תנאי, שירות לתועלת הציבור, קנס בגובה 1,000 ש"ח וצו מבחן. המשיב ובני משפחתו רואים את התקופה הנוכחית בחייו של המשיב כתקופת שיקום, ובמסגרת זו עובד המשיב, מזה כשלוש שנים, בחברת דיוור, בחלוקת דואר.

שירות המבחן ציין בתסקירו, כי המשיב הביע בפניו קושי ומצוקה מהשהייה במעצר. שירות המבחן התרשם כי המשיב מצוי במצוקה בשל כך, וכי המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות. המשיב הביע בפני שירות המבחן רצון לקבל טיפול ולהשתתף בקבוצה המיועדת לעצורי-בית בשירות המבחן.

שירות המבחן הביע הערכה כי קיים סיכון בינוני להישנות התנהגות פוגעת מצידו של המשיב. בין היתר ציין בתסקירו קיומו של קשר לעולם העברייני. בסופו של דבר הגיע שירות המבחן למסקנה, כי מעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני ובפיקוח בני משפחתו של המשיב, הינו חלופת מעצר ראויה, ושירות המבחן ממליץ כי בית המשפט יקבלה.

6.         עמדת ב"כ המשיב היא, שיש לקבל את המלצת שירות המבחן. מנגד סבורה המבקשת, כי יש לדחותה. לטענת המבקשת, העבירות המיוחסות למשיב, במהותן, הינן עבירות חמורות, אשר מחייבות, על פי הפסיקה הנוהגת, את מעצרו של המשיב.

7.         הגעתי לכלל מסקנה שהחלופה המוצעת הינה חלופה ראויה. אכן, מדובר בעבירות חמורות ודומה כי עצם המעשים המיוחסים למשיב, כמו גם הרקע להם, מרמזים על כך שבצד ניהול חיים נורמטיביים, יש למשיב נגיעה לחיים שאינם נורמטיביים. עם זאת, כאמור, למשיב הרשעה קודמת אחת בלבד, הוא בן למשפחה נורמטיבית והוא מנהל בדרך כלל חיים נורמטיביים, במסגרת זו הוא עובד לפרנסתו. החלופה המוצעת היא חלופה הדוקה, ויש בה כדי להקטין, בצורה משמעותית, את הסיכון הנשקף מפניו של המשיב.

8.         סוף דבר. החלטתי לשחרר את המשיב בתנאים הבאים:

א.                  המשיב יהיה נתון בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו שברחוב כמון 8, גילה, ירושלים.

ב.                   המשיב יהיה נתון בפיקוח אלקטרוני.

ג.                    המשיב יהיה נתון בפיקוח הוריו ואחיו. על אחד מהם לפחות לשהות ביחד עם המשיב במשך 24 שעות ביממה.

ד.                   המשיב יפקיד ערבון בסך 7,500 ש"ח.

ה.                  המשיב יחתום על התחייבות עצמית בסך 20,000 ש"ח.

ו.                    הוריו של המשיב ואחיו יחתמו על ערבות צד ג' בסך 15,000 ש"ח כל אחד.

ז.                    אני מחליט להטיל על המשיב פיקוח קצין מבחן מעצרים למשך תקופה של חצי שנה, וזאת, בין היתר, על מנת ששירות המבחן ישלבו בקבוצה טיפולית לעצורי בית.

9.         המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לשירות המבחן.